להיפרד מהפנטזיה על מערכת הביטחון
חבר סיפר לי שאירועי ה07.10
סדקו את הדימוי שלו את נתניהו כ"מר ביטחון". עד אז הוא האמין ביכולותיו הכמעט
מאגיות להגן על ביטחון המדינה. מאחר שנתניהו נכשל במניעת האסון, הוא נהפך להיות בן
תמותה, ולכן יכולותיו לעמוד באתגרים ביטחוניים עתידיים מוטלות בספק.
ניפוץ האמונה, ושברון
הלב שמגיע אתו, התרחש לא רק עבור אלו שהאמינו בנתניהו, אלא גם עבור אלו שכבר שנים לא
מאמינים בו. למרות המחדל האיום של יום כיפור, נראה שלא יכולנו לדמיין את תסריט
האימה של ה-7.10. כי גם אם אנחנו חושבים שהממשלה הנוכחית היא דרעק, לכל הפחות
האמנו שהצבא יתפקד כמו שצריך. אז איך קרה שהצבא לא חזה, לא מנע ולא הגיב כמצופה?
מתוך ניסיון להתחיל
ולגבש הבנה על המחדל, החל הצבא לערוך תחקירים, אשר מטילים אחריות
על הדרג הזוטר והבכיר. מגמה זו כמובן תתרחב עם הזמן באשר לזיהוי אחריות של כוחות הביטחון
והממשלה, ובהתאם למסקנות, נקווה שיערכו התיקונים הנדרשים.
כגודל הציפיות...
על מנת שנוכל לחיות
חיים נורמאליים פחות או יותר תחת איום קיומי מתמיד, יצרנו דימוי של מערכת ביטחון
אשר תדע לעמוד בכל מצב, בכל אתגר. כאשר המערכת לא עמדה בציפיות אלו, באופן טבעי רבים
חשו מופקרים, כעוסים, אשמים או מאוכזבים.
אך האם התפקוד של
מערכת הביטחון שונה מכל מערכת אחרת במדינה? אם לוקחים בחשבון את האתגרים העצומים העומדים
מול מערכת הביטחון[1], האם תפקודה[2]
פחותה מתפקודן של מערכת החינוך או מערכת הבריאות? כיצד ניתן לצפות להבדלים ניכרים
בין המערכות, אם כולן צמחו באותו בית גידול, החברה הישראלית, על כל סגולותיה
ומגרעותיה?
לכן, חשוב לקבל
החלטות מדיניות אשר לא יציבו את מערכת הביטחון מול אתגרים אשר חורגים מיכולותיה
לעמוד בהם. כלומר, להיזהר מקבלת החלטות המבוססת על הנחה בדבר מערכת ביטחון כל
יכולה. ייתכן והנחה זו עמדה בבסיס ההתנתקות מגוש קטיף ועסקת גלעד שליט. מתוך
פרספקטיבה זאת, ניתן לבחון את העסקה מול החמאס.
אינני מכחיש את המחדלים
שקדמו ל-07.10 או את הצורך לחקור וללמוד מטעויות העבר. אני רק טוען שביחס לאתגרים
שניצבים מול מערכת הביטחון ולמגבלותיה, הפוטנציאל למחדלים קיים ועצם קיומם לא מבטל
את הישגיה של המערכת.
[1] ראיון עם ג'ון ספנסר,
מומחה בין לאומי בלחימה אורבנית: צה"ל מתמודד
מול אתגרים ששום צבא בהיסטוריה המודרנית לא נאלץ להתמודד מולו.
[2] רשימה קצרה ולא ממצא של הישגיה
של מערכת הביטחון בשנה האחרונה: התושייה והגבורה של לוחמים באירועי 07.10, כיבוש
רצועת עזה, מיטוט הכוח הצבאי של החמאס*,
הגנה על העורף הישראלי מהטילים האיראניים והפעולה האווירית בתימן.
תגובות
הוסף רשומת תגובה