רשומות

ישות ושמה דה-לגיטימציה ניתן לחלק את שאלת נתניהו לשתי שאלות נפרדות: א. רמת התפקוד שלו בפועל מבחינה אובייקטיבית (השאלה האונטולוגית)? ב. כיצד תופסים את התפקוד שלו (השאלה האפיסטמולוגית)? מאמר זה יעסוק רק בשאלה השנייה [1] . הטענה המרכזית של המאמר היא שלא ניתן להסביר את נרטיב נתניהו (השאלה השנייה) אך ורק כפועל יוצא של התפקוד שלו. משתמע מכך קיומם של שחקנים נוספים המעצבים את הנרטיב. מטרת המאמר היא להמחיש את קיומה של ישות חברתית המשחקת תפקיד מכריע בעיצוב העמדה החברתית כלפיי נתניהו וההשלכות החברתיות של אותה ישות. הייעוד של הישות החברתית היא אחת: דה-לגיטימציה לראש הממשלה [2] . יש להפריד בין דה-לגיטימציה לבין ביקורת. ביקורת חברתית נועדה לבחון כיצד המבנה החברתי יוצר בעיות סוציולוגיות. מאידך, דה לגיטימציה היא הפיכת דבר מה ללא ראוי או מקובל. בהקשר של נתניהו, המשמעות של הדה-לגיטימציה היא התקפה כוללנית ובלתי מתפשרת ( relentless ) על הכוונות, יכולות, יושרה והכוחות שלו. היא מחייבת יצירת דימוי של אדם חלש המונע ממניעים פוליטיים. כסכנה, איום ולעיתים אויב . מתוך פרספקטיבה זו, סילוקו מהווה תנאי ראשוני לתקוו...
  להיפרד מהפנטזיה על מערכת הביטחון   חבר סיפר לי שאירועי ה07.10 סדקו את הדימוי שלו את נתניהו כ"מר ביטחון". עד אז הוא האמין ביכולותיו הכמעט מאגיות להגן על ביטחון המדינה. מאחר שנתניהו נכשל במניעת האסון, הוא נהפך להיות בן תמותה, ולכן יכולותיו לעמוד באתגרים ביטחוניים עתידיים מוטלות בספק. ניפוץ האמונה, ושברון הלב שמגיע אתו, התרחש לא רק עבור אלו שהאמינו בנתניהו, אלא גם עבור אלו שכבר שנים לא מאמינים בו. למרות המחדל האיום של יום כיפור, נראה שלא יכולנו לדמיין את תסריט האימה של ה-7.10. כי גם אם אנחנו חושבים שהממשלה הנוכחית היא דרעק, לכל הפחות האמנו שהצבא יתפקד כמו שצריך. אז איך קרה שהצבא לא חזה, לא מנע ולא הגיב כמצופה?   מתוך ניסיון להתחיל ולגבש הבנה על המחדל, החל הצבא לערוך תחקירים , אשר מטילים אחריות על הדרג הזוטר והבכיר. מגמה זו כמובן תתרחב עם הזמן באשר לזיהוי אחריות של כוחות הביטחון והממשלה, ובהתאם למסקנות, נקווה שיערכו התיקונים הנדרשים.   כגודל הציפיות... על מנת שנוכל לחיות חיים נורמאליים פחות או יותר תחת איום קיומי מתמיד, יצרנו דימוי של מערכת ביטחון אשר תדע...
מדוע ממשלות ישראל לא פועלות לגיוס מאסיבי של בני ישיבות? או הלקח מהרפורמה המשפטית סוגיית בני הישיבות מעסיקה את החברה הישראלית מימי ראשיתה. למרות שמדובר בסאגה ארוכה ופתלתלה, למטרות הטור הנוכחי, בחרתי להתייחס לשתי נקודות ציון: 1. עלייתה של מפלגת שינוי בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, אשר התבססה במידה רבה על הכעס המצטבר בקרב הציבור חילוני על כך שהוא נושא ברוב הנטל הצבאי והכלכלי. 2. מלחמת "חרבות ברזל". הנקודה הראשונה מסמלת את הטיעון המוסרי בגיוס חרדים. הנקודה השנייה את הצורך הקיומי . בהתבסס על טיעונים אלו, האופוזיציה קוראת לממשלה לפעול למען גיוס מאסיבי של בני ישיבות או לפנות את המקום לממשלה חלופית אשר תעשה זאת . אבל גם אם מחר ממשלת נתניהו תיפול ובמקומה תקום ממשלה בהובלת גנץ, לפיד וליברמן, אני לא מאמין שהיא תפעל ביתר שאת לגיוס חרדים. השערה זו מבוססת על הלקח הפוליטי שניתן להסיק מכישלון הרפורמה המשפטית. בניגוד לדעה הרווחת, הקריאה לשנות את יחסי הכוחות בין הרשות המחוקקת לבין הרשות השופטת לא התחילה עם הממשלה הנוכחית, אלא בסוף שנות ה-90, לאחר המהפכה החוקתית של אהרון ברק (אשר התבססה על חו...
  המצב הכלכלי בעידן נתניהו: תמורות לאורך השנים והשוואות מול מדינות אחרות [1] נכון לכתיבת שורות אלו, שאלת נתניהו ממשיכה לפצל ולפלג את עם ישראל וכנראה תמשיך לפצל אותו עד פרישתו של נתניהו מהחיים הפוליטיים בעתיד הלא ידוע. אולי השאלה הפוליטית היחידה שנותרה. עבור ציבורים נרחבים בעם, נתניהו הוא המקור לכל מה שרע במדינה. מכך משתמע שסילוקו יביא לשיפור מצבינו בכל רמות החיים. בגלל שהנושא נהפך להיות כל כך טעון בדעות ודיסאינפורמציה, בחינה אמיתית ואובייקטיבית שלו נראית כמשימה בלתי אפשרית.   מתוך ניסיון לעשות בדיוק את זה, אני מציע לבחון את מצב מדינת ישראל בעידן נתניהו בתחום מסוים: המצב הכלכלי. למה כלכלה? שתי סיבות: 1. נושא מהותי שלממשלה יש השפעה ניכרת עליו. 2. ישנם מדדים אובייקטיביים אשר מעניקים אינדיקציה על המצב הכלכלי, כך שניתן יותר בקלות להפריד בין דעות לעובדות ובין עיקר לתפל. אז שאלתי את  ChatGPT   מה הם חמשת המדדים המרכזיים להערכת כלכלה של מדינה. בתשובותו הוא התייחס לחמישה: תוצר מקומי גולמי לנפש, שיעור האבטלה, שיעור האינפלציה, החוב הממשלתי והמאזן המסחרי. שאלתי בנוגע למדד נוסף, ...
  שתי טענות של המחאה נגד נתניהו, מבעד לצו הקטגורי של עמנואל קאנט הצו הקטגורי הוא עיקרון מוסרי מרכזי בתורתו של הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט. קאנט ניסח את הצו הקטגורי בכמה גרסאות, אך הגרסה המפורסמת ביותר היא: "פעל רק לפי אותו עיקרון פעולה אשר באמצעותו תוכל לרצות שהוא יהפוך לחוק כללי". דרך עממית מקובלת להסביר זאת היא שהאדם צריך לשאול את עצמו לפני כל מעשה 'ומה אם כולם היו נוהגים באותה דרך ?   אם התוצאה אינה רצויה במידה כזו שאף אדם רציונלי לא יכול לרצות בה, אז המעשה אינו מוסרי.   בתוך הקשר זה, מעניין לבחון שתי טענות של תנועת המחאה נגד הממשלה והעומד בראשה: 1.        "אתה הראש, אתה אשם".   שלב א': אוניברסאליות של הטענה – כיצד ייראה עולם שבו כולם היו פועלים כך: בכל פעם שאסון מתרחש על ראש הארגון להודות באשמה ולשלם את המחיר על עוונו.   שלב ב': בחינה מוסרית - האם אדם רציונאלי ירצה לחיות במציאות כזו? מחד, תהליך איתור האשמים יהיה קצר וחד משמעי (חיסכון במשאבים והפחתה של עמימות) ויימנע מצב שבו ראשי ארגונים מתחמקים מאחריות שיש להם על אסונות שהתרחשו ...